החלק הקריטי בחוזים האלה מגיע בקיץ שאחרי השנה השלישית. העונה הרביעית בחוזה של ברונסון הייתה אופציית קבוצה, ודאלאס הייתה יכולה להגיד שהיא מוותרת עליה. למה לעזאזל שהיא תעשה דבר כזה, אתם אולי שואלים? כיוון שזה היה הופך את ברונסון באותו הקיץ (לפני שנה) לשחקן חופשי מוגבל. כלומר, אם זה היה קורה והיו מציעים לו חוזה כזה אז, לדאלאס הייתה אפשרות פשוט להשוות.

זה לדוגמא מה שדנבר עשתה עם יוקיץ בזמנו, ומה שקרה פה לדאלאס זו הסיבה. בסיטואציות מסוימות ועבור שחקנים מסוימים, הרווח שהקבוצה תקבל מזה ששחקן מרוויח 1.5 מיליון דולר במקום 20 מיליון דולר בשנה אחת, לא שווה את הסיכון בכך שהקבוצה תאבד אותו בטווח הארוך. בדיעבד אפשר לומר שהמאבס ממש פישלו עם ההחלטה הזו – שעלתה להם באיבוד השחקן השני הכי טוב שלהם בלי תמורה.

אבל הFAR הוא כמובן לא ציון למאבריקס, אלא לניקס, ומצידם הם שיחקו את זה מושלם. ליאון רוז – סוכנו לשעבר של ברונסון, שמונה לתפקיד הGM לפני שנתיים וחצי – סוף סוף הצליח להשתמש בקשרים שלו כדי להנחית שחקן מבוקש בקבוצה.

הניקס פינו כל הקיץ מקום מתחת לתקרת השכר בשביל ברונסון, וכמישהו שעושה את הפרויקט הזה כבר 9 שנים, כבר לחלוטין ציפיתי לרגע שבו הם יפספסו אותו ויצטרכו לבזבז את כל הכסף הזה על חוזים מוגזמים לשחקנים שלא מגיע להם.

אבל כשמגיע מגיע. רק עצם ההשגה של שחקן חופשי צעיר ומבוקש כמו ברונסון על עסקה כלשהי, כבר שווה בעיני ציון חיובי לניקס בלי קשר לסכום – כיוון שזה סימן שמתחיל לנרמל אותם בחזרה בתור יעד אפשרי לשחקנים חופשיים.

אבל גם הסכום עצמו מצוין בעיני. ברונסון סקורר יעיל מאוד שקולע באחוזים טובים מכל הטווחים האפשריים. עבור גארדים שקולעים ב50% ומעלה מהשדה, רק דרוזן והולידי קלעו יותר נקודות ממנו בממוצע למשחק בעונה שעברה.

ובשנתיים האחרונות הוא נהיה גם מוביל כדור לא רע בכלל. 4.8 אסיסטים למשחק אולי לא נשמע הרבה, אבל בקבוצה בה לוקה דונציץ על הכדור רוב מוחלט מהזמן, זה מספר יפה מאוד. זו עוד נקודה שאני אוהב בהחתמה הזו – אם בדאלאס ביקשו מברונסון להוביל בעיקר בדקות שבהן לוקה היה על הספסל, כאן הוא הרכז המוביל של הקבוצה, והוא יוביל את הכדור כל זמן בו רוז לא ימצא יחד איתו על המגרש.

הוא גם מגיע אחרי ריצת פלייאוף מדהימה עם המאבס – בה קלע יותר מ21 נקודות למשחק באחוזים טובים מהשדה – ויביא קצת ניסיון פלייאוף לקבוצה שלא זוכרת בכלל איך נראה הסיבוב השני. עוד משהו שאני אוהב בחוזה הזה הוא שהוא יורד בסכום שלו משנה לשנה, מה שיהפוך את ברונסון לנכס סופר סחיר בשנים האחרונות שלו – בהן הוא אמור להיות עדיין בשיאו.

כמעט אף חוזה הוא לא סלאם דאנק, ובטח אצל הניקס הכל יכול לקרות, אבל בין ההתאמה לחוסרי הקבוצה, הסכום, והמשמעות הסמלית של חתימת שחקן חופשי מבוקש בתפוח הגדול, זה אחד החוזים הטובים של הקיץ. מידי הניו יורק ניקס. איזו תקופה להיות חי.

FAR – 9